איך הפכנו את סביבת העבודה לסביבה מוכוונת-אנשים ולא רק תוצאות.
==============================
הזמן הטוב ביותר לתוצאות טובות הוא… כל זמן. אבל היות ומקומות עבודה מעסיקים אנשים ולא רובוטים, בלתי אפשרי להביא תוצאות כל הזמן ועוד פחות אפשרי לעבוד בסביבת עבודה מוכוונת-תוצאות בצורה בלעדית.

אז האם מוותרים על התוצאה הסופית? כמובן שלא.
מה כן?

היום נדבר על הצעד הראשון: מנהל הביניים.
מנהל הביניים (למשל מנהל מכירות, מנהל צוות) הוא התפקיד כפוי הטובה ביותר שקיים בכל ארגון. הוא לא מקבל הדרכה מספקת, הוא חייב ללמוד כמעט הכל תוך כדי תנועה ויש עליו הרבה יותר אחריות מאשר סמכות. זה מייצר מנהל לחוץ ומוכוון-תוצאות. זה מייצר מחלקה לחוצה ומוכוונת תוצאות.
כל זה מייצר סביבת עבודה לחוצה ו.. נכון, מועדת לפורענות.

כדי להימנע מהלופ הזה, הדבר הראשון שאמרתי בהדרכה למנהלים בחברה זה "זה לא רק בסדר שתטעו, אני דורש שתטעו. מנהל שלא יטעה לא ילמד ובטח שלא יהיה לו את הבטחון לקבל החלטות".

החלטתי להעניש מנהלים שלא טעו בחודש הראשון שלהם בתפקיד ולתגמל כאלה שהגדילו ראש וטעו.

בארגון מסודר אין משמעות אמיתית לטעויות (אלא אם כן ברחתם עם הקופה של החברה). אין דבר שאי אפשר לתקן. עדיף לקבל החלטה מהר ולגלות שטעיתם בקטנה, מאשר לא לקבל החלטה בכלל ולגלות שפספסתם הזדמנות אדירה.

המרווח לטעות וההבנה שיש לכם גב למרות הכל מייצר בטחון ואמונה עצמית. מנהל עם אמונה עצמית מקרין את זה החוצה למחלקה והם יתנהו כמוהו. זה מייצר סביבת עבודה שנכונה לנסות דברים חדשים גם במחיר טעויות.

וזה רק הצעד הראשון.