אמלק: אין דבר כזה חיים לא אישיים.

ובהרחבה.

אנשים מחלקים את החיים שלהם ל-2 קטגוריות:
1. חיים אישיים.
2. כל השאר.
בסעיף 1 אנשים מכניסים כל מה שקשור לחיים שלהם כפרטים, לחיי המשפחה שלהם בכללי ולחיי החברה שלהם.
כולנו מנסים להשאיר מחוץ לחיים האישיים את העבודה, הלימודים ואתגרים אחרים.

בסעיף 2 נכנסים גם החיים המקצועיים.
שם אנשים נותנים לחלק היצירתי שלהם יותר מקום. שם אפשר לפגוש את העבודה, הלימודים והתפתחות אינטלקטואלית מכל סוג.

בד בבד, מנסים להשאיר את המשפחה הרחק ככל הניתן מהחיים המקצועיים.

אבל לא תמיד האפשרות הזאת קלה ליישום.
אנשים רבים מתקשים לייצר הפרדה בין הבית לעבודה. כל כך מתקשים שכבר נוצר ביטוי "איזון עבודה-חיים".
Work life balance.

נעזוב רגע את החלק העצוב פה, שהעבודה נכתבת לפני החיים.
נתמקד בכך שאין כזה דבר באמת חיים מקצועיים.
אנחנו פה כדי לחיות, לא חיים כדי לעבוד. האמת, ברגע שאדם מזהה שאת רב כוחו ומרצו הוא מקדיש לעבודה ולא לחיים, זה סימן זה טוב לבצע שינוי פנימי.

חיים מקצועיים מתקיימים אך ורק בין קירות העבודה וגם שם המטרה שלהם היא לאפשר קיום מכובד. כמובן שעל הדרך אפשר ליצור קשרים, חברויות ולעתים אף זוגיות.
אבל אל תבלבלו בין מטרה לבין אמצעי.

החיים האישיים הם מה שדוחף אותנו להצליח גם בחיים המקצועיים ולא להיפך. נכון שגם העבודה משפיעה על החיים האישיים שלנו, אבל אין פה ביצה ותרנוגלת.
שוב, החיים האישיים הם המטרה, החיים המקצועיים הם רק האמצעי.

סדרי עדיפויות.

אם אתם לא תדעו לייצר את סדרי העדיפויות הנכונים בחיים שלכם, מי כן?